כשנולדתי הוא נולד איתי, כשהתחלתי ללכת הוא הלך איתי לכל מקום.
                         בשמחה ובעצב, בהתרגשות ובאדישות, בנחת ובמתח, בכל אשר הרגשתי הוא נשאר איתי.
                                                  גם כשלא זיהיתי אותו, הוא היה שם לצידי, מחכה שאבחין בו.

​

                                                                       הוא עבר איתי דרך כל המסגרות:

                  במערכות החינוך השונות, בהדרכה בתנועת הנוער, בשלוש השנים אחרי התיכון בהן השקעתי

       בלימודי היהדות והבנתי מה יש לה לספר על החיים שלי ועל העולם. בשלוש השנים וארבעת החודשים

 של השירות הצבאי בחיל חינוך ובגרעין הנח"ל. במשימות החינוכיות בכפר הנוער ימין אורד ובעיר נתיבות,

                                      ולאחר השרות בהעמקת לימודי היהדות, בלימודי האימון, ובלימודים נוספים

                                                                    על הנפש והחיים, רשמיים ועצמאיים.

​

הוא נכח בכל הקשרים החברתיים שלי:
בקשרים עם הורי, עם אחי ואחיותי, עם חברי מהעבר ומההווה, עם חניכים שלי,

עם אנשים אקראיים שפגשתי ועם מתאמנים שלי.

כמובן שהוא ממשיך להיות נוכח במקום שהכי ממלא אותי

במשפחתי שלי, בבית שלי, בקשר עם חדווה אשתי ועם פלא בני.

​

בהתחלה הוא תמיד גרם לי חוסר נוחות, הוא היה מצביע על העולם ושואל, הוא פשוט לא הפסיק לשאול.

למה צריך לעשות כך? למה אנשים מתנהגים בצורה כזאת ולא אחרת? למה אני מרגיש כך?

מי אני בכלל? ולמה אנחנו בכלל פה? למה העולם מתנהל בצורה הזאת? מה זה החיים האלה?

הערעור שלו על המציאות הקיימת עייף אותי, העציב אותי, ונלחם באהבת החיים שלי.

היו זמנים שניסיתי להתעלם ממנו, "הצלחתי! סוף סוף אני פשוט יכול לזרום בזרם של הנורמות והמחויבויות, כמו כל השאר".

כך חשבתי... אך לאחר כמה זמן הוא שוב חזר ונתן את אותותיו.

​

עם הזמן, ועם פיתוח המודעות העצמית, חקירה ולמידה, התנסויות שונות ומגוונות נעשינו חברים.

השינוי התחיל כשהבנתי שהוא בעצם הרצון שלי.

נכון תמיד רציתי דברים, בחרתי בדרכים, החלטתי החלטות,

אך אני מתכוון שהבנתי שהוא הרצון שלי בהא הידיעה, הרצון הכי עמוק שלי, הרצון הכי חזק שלי.

למדתי להקשיב לו, וכשהוא ראה שאני באמת מנסה להבין אותו, הוא התחיל לספר.
ואני הקשבתי בשקיקה וגיליתי את העולם המופלא שהסתתר מעבר לשאלות המציקות.

​

עד היום הרצון שלי מספר לי (כשאני מקשיב...) איך החיים שלי ראויים להראות, וכמה טוב יש בי ובחיים.

כשאני חושב על זה, כל יום שעובר בהקשבה לעצותיו

מוכיח לי ומגלה שזה באמת אפשרי.

ה"אני מאמין" של הרצון שלי מתממש ונהפך למציאות חיי.

​

היום אני מאמין שלכל אדם יש את הרצון שלו, את הרצון בהא הידיעה.
הרבה מאיתנו מתעלמים ממנו ונשארים רק עם חוסר הנוחות והשאלות המטרידות שלו.
אני מאמין שכאשר אנשים יזהו את הרצון שלהם, יקשיבו לו ויחיו על פיו,

כל החיים בעולם הזה ישתנו, הנורמות ישתנו, המערכות, המוסדות, העולם כולו ישתנה.
אנשים יפעלו מתוך בחירה ומתוך הרגשת מלאות, חופש, מימוש, שמחה, אושר.

בנוסף כאשר אנשים יכבדו את רצונם שלהם,

הם יזהו את הרצון של האחר, ומערכות היחסים ישתנו לגמרי.

החברויות, הזוגיות, המשפחה, יחסים בעבודה,

יחסים בין קבוצות ומדינות שונות, יתנהלו בצורה מכבדת,

מתקשרת, מקרבת היוצרת

עולם טוב ונפלא.